פסק-דין בתיק ע"א 1438/03

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דן מור) מיום 2.1.2003 בת"א 184717/02, שניתן לאחר שבית המשפט דחה בקשת רשות להגן שהגיש המערער והורה לו לסלק ידו מהמקרקעין הידועים כחלקה 572 בגוש 6166 (להלן: "החלקה").

1.         רקע

(‏א)           המשיבה (להלן : "העירייה") היא הבעלים הרשום של החלקה הנ"ל שרוחבה 3 מ' ואורכה 17 מ' - סה"כ 51 מ"ר.

(‏ב)           המערער הוא אחד הבעלים של חלקה 571 בגוש 6166 (להלן: "חלקה 571") שעליה בנויים 2 מבנים: בחלק הצפון מזרחי - בית בבעלותו של המערער (להלן: " בית המערער"); בחלק הדרום מערבי - בית משותף (להלן: "ה בית המשותף").

(‏ג)             לשתי החלקות גבול משותף כשהחלקה נמצאת מצפון מזרח לחלקה 571 ומשיקה לדרך להולכי רגל (להלן: "רח' עין גדי"). גדר אבן שאמורה להקיף את חלקה 571 מקיפה בפועל גם את החלקה באופן שהמערער מחזיק גם בחלקה הנ"ל. 

(‏ד)           בתחילת 2002 פנתה העירייה למערער בדרישה לפנות את החלקה. משזה סירב, הגישה נגדו העירייה תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד, בטענה אחת ויחידה " הנתבע (הוא המערער) הוא המחזיק, ללא כל זכות שבדין, בחלקה 572, ובכך הוא מסיג את גבול התובעת" (ס' 7 לכתב התביעה). 

(‏ה)           המערער הגיש בקשת רשות להגן מפורטת ביותר, וטען בה, בין היתר, את הטענות האלה:

(אא)      המערער הוא בנה של המנוחה דבורה ריכטר ז"ל (להלן: "המנוחה") שנפטרה ב-1969 והיתה בעלת מחצית הזכויות בחלקה 89, שברבות הימים שונה מספרה והיה לחלקה הנ"ל. המנוחה החזיקה בחלקה ובחלקה 571 עוד מלפני קום המדינה ומעולם לא עזבה אותה וכך אף בנה - המערער שירש אותה. המנוחה הקנתה לעיריה את המקרקעין הידועים כחלקה 634 (מספר זמני) בגוש 6166 בהעברה ללא תמורה עוד בשנת 1963 (חלקה 634 היא למעשה חלקה 89 במספרה הקודם, והחלקה במספרה הנוכחי). משטר המכר אפשר ללמוד שסוג המקרקעין שהמנוחה היקנתה הוא "מתרוכה" - ומכאן שאין מדובר בעסקת מכר אלא בהקניית קרקע על דרך הפקעה וקנייה בכפיה או כורח, שהרשות השתהתה ולא תפסה בה חזקה במשך 40 שנה.

(בב)      החלקה היא חלק משטח החצר הצמודה לבית המערער ורשומה בפנקס הבתים המשותפים כקניינו. השטח הרשום בפנקס הבתים המשותפים בבעלותו הוא 330 מ"ר, הכוללים את השטח של 51 מ"ר של החלקה.

(גג)        חצר הבית נמצאת במפלס קרקע המהווה יחד עם בית המערער שלמות קונסטרוקטיבית מזה כ-60 שנה, והיא נדרשת ליציבותו של בניין המגורים.

 (דד)     רצועת הקרקע שנועדה לדרך להולכי רגל, בעת עריכת שטר המכר בשנת 1963 הייתה מחוץ לגדר התוחמת את ביתו וחצרו, ורח' עין גדי נכלל בשנת 1964 בהתאם לכך. העירייה שינתה את תוואי הדרך לאחר הקניית השביל וסלילתו, וזאת, כשיזמה בשנת 1965 תכנית מתאר מקומית גב/138; עניין זה ראוי לבירור, לבחינה ולשמיעת ראיות ולא למסקנות חפוזות.

(הה)      המערער טוען גם טענת התיישנות, וכמו כן טען שבנסיבות המפורטות לעיל אין לראות בו  מסיג גבול.

(‏ו)             בית משפט קמא דחה את הבקשה לרשות להתגונן שהגיש המערער, והוא חויב לסלק ידו מהחלקה. 

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)          בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות.

(ב)        בית משפט קמא הוסיף וקבע שאף אם החזקה בחלקה נותרה בידי המערער, אין בכך כדי להעניק לו הגנה בהעדר כל זכות חוקית או חוזית להחזקתו.

(ג)         בית המשפט דחה את הטענה בעניין מימוש הזכויות בעבר ואת טענת השיהוי, וקבע שהבעלות בחלקה הועברה ללא תמורה מגב' ריכטר ז"ל לעירייה בשנת 1963 בלי שנמצא פגם בהעברה.

(ד)        על יסוד החזקה בדבר כשרות פעולת הרשות הניח בית המשפט כי העירייה עשתה כל שנדרש ממנה בכל הקשור לסלילת רח' עין גדי, לרבות פרסום, הפקדה ואישור תכנית גב/138, ולפיכך קבע כי המערער איבד את זכותו להתנגד לתכנית בגין שיהוי ממשי ומהותי.

(ה)          בית המשפט קבע שהמערער הוא מסיג גבול.